הרב יעקב ניימן, מייסד ישיבת אור ישראל בפתח תקווה, מהישיבות המובילות בזרם הליטאי במגזר החרדי, עלה לישראל לפני מלחמת עולם השנייה. באחד הימים, עמד בבית הכנסת בעיר מגוריו וביקש מאנשים שיעזרו לו בתרומה כדי להקים מוסד חינוכי. באמצע שהוא פירט על הבקשה, קם אדם והחל לצעוק עליו: 'מי בכלל צריך את הפעילות שלך? מה אתה עושה?'. הרב שתק, השפיל את ראשו, ירד מהבמה והלך הביתה.
לאחר כמה ימים הגיע לביתו אותו יהודי שהעליב אותו לפני כולם, והוא אמר לו 'כבוד הרב, באתי לבקש ממך סליחה. בגלל ששתקת הייתה לי את ההזדמנות לחשוב אם אני צודק בהתנהגות שלי או שטעיתי'. הרב הגיב לו מיד ואמר 'אני סולח לך' ואז האיש הפתיע ואמר 'אני רוצה לתרום למטרה שהרב דיבר עליה'.
כשהחלו לבנות את הבניין של המוסד, האיש עצמו הופיע באתר בנייה ועזר להקמה במו ידיו. הרב חיים דוד קובלסקי, מגיש הגמרא הדיגיטלית הסביר כי המסר שאנחנו לומדים מהמקרה הזה הוא "כמה שווה השתיקה".
בגמרא, במסכת שבת, מסופר על אדם בשם זונין שהגיע לבית המדרש ושאל את החכמים בו 'מה גודל אבנים שמותר לטלטל בשבת כדי להשתמש בהן בשירותים. השאלה התבססה על האיסור לטלטל חפצים בשבת אך לעומת זאת ההחרגה שעל האבנים. על שאלתו אמרו חכמים: "כזית, כאגוז וכביצה".
הרב קובלסקי הסביר כי הביצה מסמלת שתיקה. מדוע? "מפני שצורתה אטומה, בלי פה כביכול. לכן, יש נוהגים שאבלים אוכלים ביצים כי הביצה מסמלת את מצבו של האבל, שמטבעו הוא מתכנס באבלו, מצטער ושותק".
רוצים ללמוד עוד נושאים על פי הגמרא? זו ההזדמנות שלכם להצטרף למיזם הגמרא הדיגיטלית. מדובר בפרויקט במסגרתו תצפו בקטע וידאו יומי שמבוסס על הדף היומי אותו מגיש הרב קובלסקי, מייסד וראש ארגון מאורות הדף היומי. במסגרתו, כל אדם יכול להיות חלק ממאות אלפים בארץ ובעולם שמקפידים על לימוד סדיר של דף גמרא אחד ביום, זאת באמצעות צפייה בקטע וידאו יומי קצר.
הקטע מתפרסם גם באתר הגמרא הדיגיטלית. בקטע תפגשו מידי יום בנקודות משמעותיות ומרתקות הקשורות בחיי היום, זאת על בסיס הלימוד היומי של הגמרא. הפרויקט ללא עלות למשתתפיו.