אנשים נוטים לייחס כוחות למי שאין לו. זמר? סטנדאפיסט? רוצים פתאום לשמוע אותו לא רק שר או מספר בדיחות, אלא גם מהי דעתו הפוליטית. מה הוא חושב על ראש הממשלה, על הטיפול בקורונה או בכל מיני עניינים שהוא לא באמת מבין בהם. מה הקשר? בגלל שהם מפורסמים, אז הם חכמים יותר מאנשים אחרים.
אלוקים נתן להם כישרון. לזמר יש מיתרי קול שנעימים לאוזן או יכולת חיבור מוסיקלי מדהים. לסטנדאפיסט יש יכולת להצחיק אנשים. אבל למה בכל זאת הם נחשבים מובילי דעת קהל? זה מפני שהאדם הוא עצלן, ונוח לו שמישהו אחר חושב בשבילו. לפעמים אנחנו מסתנוורים מההצלחה שלהם, וזה מוביל אותנו ללכת אחריהם בעיניים עצומות, מבלי לחשוב רגע על מהות הדברים.
רבי יהודה הנשיא, שערך את המשנה, נתן כבוד גדול מאד לעשירים. הוא עצמו היה בעל ממון רב אבל רגע לפני שהלך לעולמו, הוא הרים את ידיו לשמיים, ואמר: "לא נהנתי מכספי אפילו בזרת". אז מדוע בכל זאת הוא כיבד עשירים? רבי יהודה היה מכבד את העשירים אבל כשהיה לו חשש מכך שאנשים יראו זאת, ויחשבו שהעשירים הם בעלי דעה, חכמה ותבונה יותר מאחרים, הוא היה מחדד ואומר שהוא מכבד אותם כי הם עשירים, ולא מעבר לכך.
רבי יהודה הנשיא הסביר שהכבוד שהוא רכש לעשירים האלה זה נטו בגלל צדקה וחסד שהם נתנו, בגלל שהם התגברו על תאוות הממון של עצמם, וחילקו את הכסף לאחרים. הרב חיים דוד קובלסקי, מגיש הגמרא הדיגיטלית, הסביר כי מכאן אנחנו למדים "לשים לב לגבולות הכוח, שלא יתפשטו למחוזות שלא קשורים לאדם".
הקטע על גבולות הכוח מבוסס על הדף היומי במסכת עירובין, דף פו, והוא מתפרסם במלואו גם באתר הגמרא הדיגיטלית. בקטע תפגשו מידי יום בנקודות משמעותיות ומרתקות הקשורות בחיי היום, זאת על בסיס הלימוד היומי של הגמרא. הפרויקט ללא עלות למשתתפיו.