חושך ואור, אלה לא רק מצבים פיזיים, אלא גם ביטויים שמתארים מציאות רוחנית ונפשית. האור מסמל חוכמה, שמחה, חיים, והחושך מסמל סכלות, עצבות ומוות. כאשר טוב לנו, אנחנו מרגישים שהכל מלא אור, ואילו במצבים קשים אנחנו אומרים שהעולם נעשה חשוך. כולנו רוצים שיהיה לנו אור בחיים, אבל איך עושים את זה?
מסכת פסחים פותחת במילה אור - "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר". זאת אומרת שבתאריך ארבעה עשר בניסן, בערב פסח, צריך לבדוק היטב בכל הבית האם נשאר בו חמץ, ולבער אותו. אבל מה בדיוק הכוונה בביטוי "אור לארבעה עשר"? נחלקו בכך החכמים: רב הונא אמר שאור פירושו בוקר, וצריך לבדוק את החמץ בבוקר י"ד ניסן, ואילו רב יהודה אמר שאור פירושו לילה, ובדיקת החמץ צריכה להיות בערב שלפני י"ד בניסן. וכך נפסק להלכה.
לכאורה לא מובן - למה שיקראו ללילה "אור"? הרי הלילה הוא זמן של חושך. הרב חיים דוד קובלסקי, מגיש הגמרא הדיגיטלית הסביר כי המטרה והתכלית של כל הנבראים שבעולם היא - שהאדם יעשה מהם 'אור'. כל החושך שבעולם, כל הדברים שנראים שליליים, נבראו כדי שהאדם יתקן אותם ויהפוך את החושך לאור. לכן גם הלילה נקרא אור, כי למרות שעכשיו הוא חשוך - התכלית שלו היא שהאדם יאיר גם אותו.
כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, מה המילים הראשונות שהוא אמר? - "יהי אור". זוהי מטרת הבריאה - שיהיה אור. והאור הגדול ביותר הוא זה שצומח דווקא מתוך החושך, כמו שכתוב "יתרון האור מן החושך" - היתרון של האור הוא דווקא כאשר הוא בוקע ומאיר מתוך החושך.
אז איך אנחנו עושים את זה? על ידי ההבנה שהחושך הוא לא אמיתי. אין בו ממש. אדם שהעיניים שלו מכוסות, יכול לחשוב שכל העולם חשוך ואין שום אור, אבל ברגע שמסירים את הכיסוי - רואים שהשמש זורחת והכל אור. בדומה לכך, העולם הזה מסתיר מאיתנו לפעמים את האור האמיתי של אלוקים, אבל ברגע שמכירים בכך - החושך נעלם.
כדי לגלות את האור, עלינו להרבות באור. ללמוד תורה, לעזור לסביבה ולחברה, לעשות טוב לאנשים סביבנו גם אם אנחנו לא הכי אוהבים אותם. לחפש את הטוב גם בדברים הקשים שבאים עלינו. כך נזכה להפוך את החושך לאור, ולזכות לחיים מוארים ומלאי שמחה.
השיעור על הוספת אור לעולם מבוסס על הגמרא במסכת פסחים, דף ב, והוא מתפרסם במלואו גם באתר הגמרא הדיגיטלית. בקטע תפגשו מידי יום בנקודות משמעותיות ומרתקות הקשורות בחיי היום, זאת על בסיס הלימוד היומי של הגמרא. הפרויקט ללא עלות למשתתפיו.