הסיפור שהובא בגמרא במסכת פסחים הוא סיפור מתח אמיתי: יהודי הגיע לפגישה אצל רבא, מגדולי האמוראים בתקופת התלמוד, וסיפר לו שהסתבך עם עולם הפשע: "מושל הכפר אמר לי, "לך תהרוג אדם פלוני, ואם לא - אהרוג אותך". הוא תהה בפני הצדיק, מה עליו לעשות, ושאל האם מותר לו להרוג את אותו אדם כדי להציל את חייו?
עונה לו רבא במשפט ידוע: גם אם יהרגו אותך, אסור לך להרוג את אותו אדם. למה? הסביר לו הצדיק כי מי אמר שהדם שלך אדום יותר? אולי הדם של האיש ההוא אדום יותר? החיים שלך לא יקרים יותר משלו, ולכן אסור לך לקחת את חייו כדי להציל את חייך. מכך לומדת הגמרא, שרצח הוא אחת העבירות שעליהן חל הדין "יהרג ואל יעבור" - אסור לעבור עליהן גם במקרה של פיקוח נפש. גם אם חייו של אדם בסכנה, אסור לו לרצוח אחרים כדי להנצל.
מאיפה למד האמורא רבא את הדין הזה? בתלמוד נאמר כי למד זאת מהיגיון פשוט: חייהם של כל האנשים שווים, ואין שום הצדקה לאדם אחד להרוג אדם אחר כדי להינצל. זה כל כך פשוט, שהתורה אפילו לא היתה צריכה לכתוב את זה.
הרב חיים דוד קובלסקי, מגיש הגמרא הדיגיטלית, הסביר כי מכך אנחנו לומדים דבר חשוב: אנשים נוטים להסתכל על המציאות דרך המשקפיים שלהם, דרך האגו שלהם. מנקודת המבט של האגו, אני מרגיש שאני הכי חשוב וכל העולם מסתובב סביבי. אם משהו מפריע לי - אני אסלק אותו, ואם מישהו מאיים עלי - אני אעשה הכל כדי להינצל. אבל התורה מלמדת אותנו להתרומם מעל האגו.
עלינו להסתכל על הדברים מנקודת מבט אובייקטיבית. ומנקודת מבט זו, אני מגלה שאני לא באמת חשוב יותר מאנשים אחרים. כל בני האדם הם חשובים ויקרים, "חביב אדם שנברא בצלם", ולכן אסור לי לפגוע באנשים אחרים או לנצל אותם לטובתי האישית. יהודי צריך להרגיל את עצמו לשפוט את המציאות באובייקטיביות, לא לפי מה שנוח לו באופן אישי אלא לפי מה שנכון באמת. כמו שופט בבית משפט, שלא נוטה לאחד מהצדדים אלא בוחן ללא משוא פנים מי צודק ומי לא. כך גם אנחנו צריכים להתרומם מעל האגו שלנו, ולא לחשוב רק על עצמנו - אלא מה הדבר שהכי טוב ונכון לעשות בכל מצב.
רוצים לקבל עוד קטעים של הגמרא הדיגיטלית? לחצו כאן.