השוויון הוא ערך חשוב לקיום החברה. כל חברה צריכה שיהיו לה חוקים וכללים, שקובעים מה מותר ומה אסור. אנשים שחיים בחברה, מוכנים לקבל את עצמם את הכללים האלה, משום שהם מבינים שזו הדרך היחידה להתקיים: אני מקבל את הכללים כדי שגם כל האנשים האחרים יעשו זאת, וכך יהיה טוב לכולנו. אם אני לא אשמור על הכללים - גם אנשים אחרים לא ישמרו עליהם, ואז ייווצר מצב של אנרכיה, של "איש את רעהו חיים בלעו". אבל באיזה מקרה אני מוכן לקבל את הכללים?
הרב חיים דוד קובלסקי, מגיש הגמרא הדיגיטלית, הסביר כי "רק כשיש שוויון, שכולם שווים בפני החוק". לדבריו, אם אדם רואה שהחוק אוסר עליו דברים מסוימים, אבל מתיר לאנשים אחרים לעשות אותם - הוא מרגיש שזה לא צודק. למה להם מותר ולי אסור? ומציאות כזו תגרום לכך שכל החוק יתערער, ואנשים יפרצו אותו ויעשו מה שנראה להם.
הגמרא במסכת פסחים דף לז מביאה הלכה ממנה רואים את החשיבות שייחסו חכמים לעיקרון זה. הגמרא אומרת ש"אין עושין סריקין המצוירין בפסח" - זאת אומרת, לא עושים על המצות ציורים וקישוטים, משום שזה לוקח זמן רב, והבצק עלול להחמיץ בינתיים. שואלת הגמרא: "אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיוון?" - כלומר, הרי אפשר להכין מראש תבנית דפוס, שבה חקוק הציור, וכך להטביע את הציור בבצק במהירות, ואין חשש שהמצות יחמיצו?
עונים על כך חכמים: "יאמרו: כל הסריקין אסורין, וסריקי בייתוס מותרין?". זאת אומרת, לא לכל האנשים יש תבניות דפוס כאלה שאפשר להטביע איתן ציורים בחלות, אלא רק לאופים מקצועיים. אם נרשה לבית בייתוס להכין ולמכור מצות עם ציורים - מה יגידו כל האנשים? מה, לכולם אסור להכין מצות כאלה, ורק לבית בייתוס מותר? אנשים לא יהיו מוכנים לקבל את זה, ויתחילו להכין גם הם מצות מצוירות. לכן, השתמשו חכמים בעיקרון שנקרא "לא פלוג" - לא עושים חלוקה בגזירה בין אנשים שונים, אלא ההלכה חלה על כולם בשווה.
אבל חכמים מלמדים אותנו: אל תחשוב רק על עצמך. תחשוב על ההשפעות שיהיו למעשים שלך. אם אנשים אחרים יראו אותך עובר על הכללים, יתחילו לעבור עליהם בעצמם, וכל המצב החברתי יתדרדר. לכן, צריך לקחת אחריות על הכלל. גם אם זה אומר להגביל את עצמנו לפעמים, חשוב לשמור על השוויון, ועל המסגרת בה כולם משתפים פעולה ומתחשבים אחד בשני.
רוצים לקבל עוד קטעים של הגמרא הדיגיטלית? לחצו כאן.