מה קרה לאיש שהחליט להפסיק לשתות יין ולגלח את הזקן?

הגמרא במסכת פסחים דף מ' קובעת כי נזיר, אדם שקיבל על עצמו בנדר שלא לשתות יין, לא לאכול ענבים או כל דבר דומה שיוצא מהם. קיבל על עצמו גם לא להתספר או להתגלח, אסור לו גם באותה מידה להתקרב בכלל לכרם של ענבים. אם הוא רואה כרם, הוא צריך ללכת סחור סחור, להקיף אותו מסביב, ולא להיכנס לתוכו.

למה? מה הבעיה שהנזיר הזה ייכנס לכרם? הרי רק לאכול ענבים או לשתות יין אסור לו אבל להסתובב לידם - לכאורה מותר. הרב חיים דוד קובלסקי, מגיש הגמרא הדיגיטלית, הסביר כי זה בדיוק הרעיון של המושג "מרחק בטוח". אם הנזיר יסתובב בכרם, הוא עלול לראות איזה אשכול ענבים עסיסי, ולהתפתות לאכול אותו למרות הנזירות. ברגע שנמצאים קרוב כל כך לאיסור, כבר קשה להיזהר. לכן הורו חכמים לשמור מרחק. לא להגיע עד לקו האדום - אלא ללכת מסביב, וכך מובטח לאדם שלא ייכשל.

כל אדם מבין, שכשמתעסקים עם דברים מסוכנים, צריך לא רק להימנע מהנזק עצמו - אלא לשמור מרחק בטוח. לקבוע כללי בטיחות. לשים גדרות שמרחיקות את האנשים מהסכנה, כדי שלא יגיעו אליה אפילו בטעות. יהיו אולי אנשים שהמגבלות האלה יפריעו להם - "למה לא נותנים לי לעשות מה שאני רוצה? אני יודע להיזהר". אבל חכמים הבינו את הצורך באותו מרחק בטוח, בהרחקות שמעבר למינימום הדרוש, כדי למנוע אסון.